פסק-דין בתיק ת"א 3628-09

1.         תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשל תאונה שאירעה לו ביום 17.9.08. התובע טוען כי פגיעתו אירעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (תאונת "פגע וברח"). הנתבעת חולקת על גרסת התובע לתאונה, ומכאן גם על חבותה לפצותו.

2.         לבקשת התובע, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: פרופ' מיכאל סודרי בתחום האורטופדיה וד"ר רחל הרינג בתחום הנוירולוגיה. פרופ' סודרי קבע בחוות דעתו כי נותרו לתובע 30% נכות בגין חוסר יציבות מדיולטרלית של ברך שמאל, 5% נכות בגין קיצור רגל שמאל, ו-10% נכות בגין צלקות. ד"ר הרינג קבעה בחוות דעתה כי נותרו לתובע 20% נכות בגין חולשה קשה בעצב הפרונאלי משמאל, ועוד 20% נכות בגין חולשה קשה בעצב הטיביאלי משמאל. בעדותה בבית המשפט תיקנה את האמור בחוות דעתה והבהירה כי נכותו הנוירולוגית הכוללת של התובע, בגין שתי הפגיעות, היא 20% בלבד.

3.         התובע טען כי נפגע בתאונה בעת שרכב על אופניו במהלך עבודתו. המוסד לביטוח לאומי סירב תחילה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אולם לאחר שהתובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, הוכרה התאונה, בהסכמת המוסד לביטוח לאומי, כתאונת עבודה.

התוצאה

4.         אקדים מסקנה לדיון ואומר, כי לאחר ששמעתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התאונה בה נפגע היתה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

המחלוקת

5.         אין חולק כי התובע, יליד שנת 1978, נפגע ביום 17.9.08, בעת שרכב על אופניו. התובע נמצא ע"י עובר אורח, בשעת חצות לערך, כשהוא מוטל על הארץ לאחר שהועף מאופניו. התובע נפצע ברגלו אך היה בהכרה מלאה. אותו עובר אורח הזמין אמבולנס למקום, והתובע פונה לבית החולים שערי צדק, שם אושפז עד ליום 5.10.08.

6.         התובע טוען בתביעתו כי נפגע בתאונת פגע וברח. לגרסתו, בעודו רוכב על אופניו בצומת הרחובות אגרון והמלך דוד בירושלים, פגע בו רכב בעוצמה רבה מצד שמאל אחורי והעיף אותו לכיוון המדרכה. הרכב, ככל הנראה טרנזיט לבן, נמלט מן המקום מבלי שעצר להגיש לו עזרה. על גרסתו זו דיווח התובע למשטרה ביום 23.10.08, למעלה מחודש לאחר התאונה. בעת שמסר דיווחו למשטרה, כבר היה מיוצג ייצוג משפטי.

7.         הנתבעת טוענת כי התובע נפגע לאחר שהחליק עם אופניו, וללא כל מעורבות של רכב. כך מסר התובע לכל הגורמים הרלוונטיים בסמוך לאחר התאונה. עוד היא טוענת כי את גרסתו למעורבות רכב בתאונה מסר התובע לראשונה רק עם שחרורו מבית החולים, לאחר שהיה סיפק בידו לקבל יעוץ משפטי.

8.         הראיות שהוצגו ע"י הצדדים לענין החבות הם עדות התובע ועדות אמו אליה התקשר התובע, לפי הנטען, מיד לאחר התאונה, ועדות נהגת האמבולנס שפינתה את התובע לבית החולים. כן הובאו כראיה קלטת השיחה בין מוקדנית מד"א ובין המודיע על התאונה, ורישומים רפואיים של התובע הכוללים התייחסות לאופן קרות התאונה. בנוסף הוצגו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים באשר לאפשרות קרות התאונה ללא מעורבות רכב, בשים לב לטיב הפגיעה. אסקור להלן את הראיות.

השיחה עם מד"א

9.         לטענת התובע, לא היו עדי ראיה לתאונה. דקות ספורות לאחר חצות, בשעה 00:04 דיווח עובר אורח למד"א על התאונה. הקלטת השיחה הקצרה שבין אותו עובר אורח למד"א, ותמלילה, הומצאו ע"י מד"א לבית המשפט והוגשו כראיה (מוצגים נ/18 ו- נ/1א). משמיעת השיחה ומקריאת התמליל עולה כי אדם בשם פיני דיווח למד"א על מקום התאונה ונסיבותיה. פיני לא אותר ע"י הצדדים, ומכל מקום ברור מן השיחה כי לא היה עד לתאונה. פיני מדווח למוקדנית מד"א על מקום התאונה, ובהמשך הוא נשאל ע"י המוקדנית על נסיבות התאונה. כך עולים הדברים מן התמליל שנערך ע"י מד"א:

                        " מוקדנית: מה זה, הוא נפל ברחוב?

מזמין:לא, זה רוכב אופניים... אני לא יודע עדיין, השניה הגעתי... זה רוכב אופניים שכנראה פגע בו איזשהו רכב...

מוקדנית:והרכב עזב את המקום?

מזמין:(שואל את הפצוע: מה קרה בדיוק? בא תספר לי מה קרה?) הוא החליק עם האופניים. לא פגע בו רכב. יש איזה שהיא פריקה של הברך, חוץ מזה נראה שהוא בסדר.

מוקדנית:טוב בסדר, אנחנו בדרך."

10.       כפי שעולה מן התמליל, פונה המודיע לתובע במהלך השיחה, שואל אותו כיצד נפגע ובהמשך לתשובתו מדווח למוקדנית כי התובע "החליק עם האופניים. לא פגע בו רכב". תשובתו של התובע איננה מתומללת. על מנת להביא בפני בית המשפט את תשובתו של התובע, מסרה הנתבעת את קלטת השיחה למתמלל מקצועי, מר אילן חמרה, והגישה לבית המשפט את חוות דעתו, בצירוף תמלולו (מוצג נ/1א). בתמליל זה מופיעה גם תשובתו של התובע:

                        " מוקדנית: והרכב עזב את המקום?